מציאת בני זוג בבעלי חיים בעזרת ערוצי תקשורת
שונים
<!--[if !supportLists]-->?
<!--[endif]-->התאם
בין תמונת הזכר לתמונת הנקבה בפעילות, מה המסקנה מהתבוננות בבעלי בני זוג אלו?
<!--[if !supportLists]-->
?
<!--[endif]-->
צפה
בסרטונים העוסקים בחיזור בבעלי חיים: סרטון 1
/ סרטון 2
רשום כמה שיותר דרכי חיזור שאתה
מזהה מהסרטונים.
<!--[if !supportLists]-->?
<!--[endif]-->הוסף
דוגמאות לדרכי תקשורת בין בעלי חיים בעונות הרבייה שאתה מכיר?
לפניך קטע קריאה העוסק בדרכים השונות שבהם
בעלי החיים נוקטים על מנת למצוא בני זוג.
קרא אותו ולאחר מכן ענה על השאלות.
כאשר הזכר והנקבה בוגרים,
ובסביבה יש אותות שהגיע הזמן להתרבות, מתחיל השלב שבו הזכר והנקבה מחפשים ומוצאים זה
את זה. במינים רבים של בעלי חיים, ובייחוד במינים המשתייכים למחלקות העופות,
הזוחלים והיונקים, הנקבה היא שבוחרת את בן הזוג מבין כל הזכרים. במקרים רבים הבחירה
נעשית בעקבות תהליך של חיזור, שבו
הזכרים שולחים מסרים לנקבות, והן מגיבות עליהם. זה תהליך של תקשורת, שבמהלכו הזכר והנקבה מאותתים זה לזה שהם שייכים לאותו המין (species), שהם בוגרים, ואף מתאמים את זמן הרבייה. במקרים רבים הזכרים
מפגינים את תכונותיהם, והנקבה בוחרת את המוצלח מכולם, כלומר, זה שיש לו הסיכויים
הגבוהים ביותר להוליד צאצאים.
מינים שונים של בעלי חיים
משתמשים בדרכי תקשורת שונות לזיהוי בני הזוג המתאימים: תקשורת חזותית (צורה, גודל,
צבע, תנועה), תקשורת קולית או תקשורת
כימית (ריח).
א.
במינים
שבהם יש דו-צורתיות
זוויגית, סימני הזוויג המשניים בולטים בייחוד בזכר. במקרים רבים הזכר צבעוני ומקושט.
לדוגמה, בזמן החיזור, הטווס הזכר פורש את זנבו כמניפה וחושף את הכתמים הססגוניים שעל
נוצותיו. בדרך כלל, הוא גם מרעיד את זנבו, כך שקרני השמש הנשברות בנוצות משוות להן
ברק שמושך את העין. מה מושך בזנב הטווס? האם אלו צבעיו הססגוניים, הברק, ואולי האורך
שלו? – מסתבר שכל התשובות נכונות.
כאשר סימני
הזוויג המשניים מופיעים אצל הזכרים רק לקראת עונת הרבייה, הם נקראים: לבוש כלולות.
לקראת עונת הרבייה, ברווז המַנְדָרִין מחליף את נוצותיו החומות בנוצות צבעוניות, האיילים
מצמיחים על ראשיהם קרניים, ציצות מופיעות על ראשו של הטבלן המצוי, וצבע ראשו של חַרְדוֹן
סִינַי הופך מחום לכחול. צורת הזכר וצבעיו מאותתים לנקבה שהוא בריא (אצל זכר חולה הצבעים
דהויים, קרניו שבורות וכדומה) ומוכן לרבייה.
ב.
זכרים של
מינים שונים רוקדים בפני הנקבה ריקודי חיזור, ולפעמים הם נראים כמו בתחרות ריקודים.
לכל מין יש ריקוד אופייני, והנקבה מזהה את הזכר בן מינה על פי הריקוד שלו. יכולת הריקוד
מעידה על כושר גופני, יכולת קואורדינציה טובה ובריאות. רק פרטים בוגרים רוקדים, ומכאן
שעצם הריקוד מעיד על בגרות. יש מינים שאצלם הריקוד הוא הגורם להבשלה של יכולת הרבייה.
אצל מינים אלו גם הזכר וגם הנקבה רוקדים, וכל תנועת ריקוד של האחד מעוררת את האחר עד
שבסופו הם מוכנים ומזומנים להתרבות. מי משתמש בריקודים לחיזור? מינים אחדים של דגים,
עופות רבים, עכבישים ואפילו תיקנים...
ג.
זכרים ממינים
רבים משמיעים קולות שמושכים את הנקבות. מינים שונים משמיעים קולות שונים. השמעת הקולות
מעידה על בגרות, ועצמת הקול יכולה ללמד על גודלו של הזכר ועל עצמתו.
לדוגמה,
הצפרדעים הזכרים מגבירים את עצמת הקרקור שלהם על ידי ניפוח שקי עור באזור הלחיים. רק
זכרים בוגרים משמיעים את הקולות האלה, וככל שהזכר גדול יותר, הקרקור שלו חזק יותר,
ויותר נקבות נמשכות אליו. הקרקור מודיע לנקבות על מיקומו של הזכר ומזמין אותן להגיע
אליו. למינים שונים של צפרדעים יש קרקורים אופייניים, וכך הנקבה מזהה את בן המין שלה
על פי הקרקור הייחודי לו.
מי משתמש
בקולות לחיזור? צפרדעים, ציפורי שיר, פילים, לווייתנים, צרצרים, כמה מינים של קופים
(כגון: השאגן) ועוד.
ד.
זכרים של
מינים שונים מציעים לנקבות מתנות, כדי להפגין את יכולתם לשמש בני זוג מוצלחים ולדאוג
לצאצאים. לדוגמה, זכר האורג (ציפור) בונה קן משוכלל בצורת כדור. בנייתו מעידה על מיומנות
רבה ועל ניסיון. הנקבות מזדווגות רק עם הבנאים המוכשרים ביותר, שהם, בדרך כלל, הזכרים
הבוגרים יותר. זכרים שאינם מצליחים במשימה (לדוגמה, הזכרים הצעירים), אינם זוכים בנקבות.
עופות רבים מציעים לנקבות טרף שהם צדו. כך הזכר מציג את יכולתו לפרנס את הנקבה ואת
צאצאיה. ואכן, בזמן שהנקבה דוגרת על הביצים, הזכר ממשיך להביא לה מזון, ואחר כך – גם לגוזלים הקטנים.
ה.
במינים
רבים של בעלי חיים, הזכרים נאבקים זה עם זה והמנצח זוכה בכל הנקבות. כלי הנשק מגוונים:
יש שנוגחים זה בזה בקרניהם (איילים, צבאים ויעלים); אחרים מתגוששים ושורטים זה את
זה בעזרת שיניהם החזקות וטופְרֵיהֶם המחודדים (היפופוטמים, פילי ים, דובים ואריות);
ג'ירפים עורכים "דו-קרב" של צווארים וסרטנים נאבקים בעזרת הצבתות שלהם.
רק במקרים
מעטים הקרב מסתיים במוות של אחד הצדדים. בדרך כלל, הזכר שמתגלה חלש יותר, נסוג ומסתלק
מן השטח. במקרים רבים ההכרעה מתקבלת אפילו בלא קרב: הזכרים "אומדים" זה את
זה, ומתרשמים זה מתכונותיו של זה. אם אחד מהם מכיר בעליונותו של היריב, הוא נסוג בלא
קרב. רק אם השניים אינם מוותרים, יתפתח קרב.
המנצח בקרב
הוא הזכר החזק, הגדול או הנחוש ביותר. כיוון שלתכונות אלו יש יתרון בהישרדות, ומאחר
שהורים מעבירים את תכונותיהם לצאצאים, הנקבות שמזדווגות עם המנצח בקרב, מולידות צאצאים
שגם להם יתרון הישרדותי.
ו.
בדרך כלל,
הנקבות הן שמשדרות את מסרי הריח ולא הזכרים. נקבות בוגרות ממינים רבים מפרישות חומרים
ריחניים, שנקראים פֶרוֹמוֹנים (פרומוני מין), ודרכם הן מודיעות לזכרים שהן בוגרות
(נקבות צעירות אינן מפרישות פרומוני מין) וכן היכן הן נמצאות. לכל מין פרומון האופייני
לו.
כיצד הנקבות
משתמשות ב"בושם של הטבע"? נקבות הפרפרים מתיזות את הפרומונים לאוויר, וכך
הן מושכות גם זכרים שנמצאים במרחק רב. נקבות של יונקים רבים (כגון: איילות, כלבות,
פילות ונְאָקוֹת) מפרישות פרומונים מאבר המין שלהן וגם בשתן, ונקבות הנחשים מסמנות
שביל ריחני על האדמה.
שאלות
על הטקסט
<!--[if !supportLists]-->1. <!--[endif]-->כל פסקה עוסקת בדרך שונה למציאת בן זוג. תן
כותרת מתאימה לכל אחת מהפסקאות.
<!--[if !supportLists]-->2. <!--[endif]-->סכם בטבלה את הדרכים השונות למציאת בן זוג לפי
הטקסט. רשום דוגמא לכל דרך.
טבלה:
הדרכים השונות למציאת בן זוג
שם
הדרך
|
|
|
|
|
|
|
תיאור
הדרך
|
|
|
|
|
|
|
דוגמאות
לדרך
|
|
|
|
|
|
|
<!--[if !supportLists]-->3.
<!--[endif]-->חשוב
מה יקרה אם לא תהיה דרך חיזור אופיינית לכל מין ומין?
